מדיקליזציה של ילדים בריאים


מדיקליזציה של ילדים בריאים

בשנים האחרונות פשטה הנטייה לשפץ את גופם ורוחם של ילדים בריאים ולהפוך אותם ל"יותר מבריאים" – ילדים ביוניים. הנטייה הזאת מתחילה במחשבה שהגנטיקה היא הכוח העיקרי ששולט בחיינו, ושגורמים חברתיים וחינוכיים הם משניים בחשיבותם. ולא הוא, ועל כך בהרחבה בפוסט http://goo.gl/76kaST .

מדיקליזציה היא התהליך שבו תכונה כל שהיא של הילד (או גם המבוגר), שבעבר לא היתה מוכרת כקשורה לרפואה, מוכרזת כבעיה רפואית ומקבלת כותרת של מחלה. כך הדבר לגבי ילד נמוך או ילדה גבוהת קומה, נערה שמתבגרת לפני הגיל שרצוי להוריה, עצובה או מתקשה להתרכז בבית הספר. עצוב או נמוך קומה הפכו לבעיות שפונים אתם לרופא. ומכאן הדרך קצרה להגדרתן של תכונות הילד כסימפטומים של מחלות ולניסיון ל"טפל" בהן בעזרת תרופות. אוכל, גובה, הישגים בלימודים ומצב הרוח היו לסימפטומים כאלה ולשטחי מומחיות של רופאים.

זה מתחיל בשימוש במונחים רפואיים כדי להגדיר בעיות מחיי היומיום. כך למשל הוגדרה במשך שנים אחדות ההומוסקסואליות כבעיה רפואית ו"החולים" נשלחו לטיפול רפואי. וכך למשל קוראים הרופאים ומגדירים כאבחנה "קומה נמוכה מבנית" לילד נמוך קומה שמתבגר לאט. או אז, הילד הכי נמוך בכל כתה נשלח לרופא, ואם יש בכתה 25 ילדים, אז 4 אחוז מכל הילדים מוגדרים כבעלי בעיה רפואית. "הפרעת קשב וריכוז" היא ההגדרה הרפואית שניתנת לילד שובב שמתקשה לשבת בכתה, ושם כבר ישנם 20 אחוז ויותר מהילדים. וכשיש אבחנה רפואית אז אפשר לטפל בתרופות במצב החדש. חברות התרופות חוגגות ודוחפות את כולנו להמשיך בתהליך המדיקליזציה.

כחלק מהמדיקליזציה, אנחנו משפצים את ילדינו הבריאים באמצעים ביוטכנולוגים. אנחנו מוכנים להפוך את ילדינו לאנשים ביוניים, לשפץ את גובהם, את יכולתם הקוגניטיבית, את מצב רוחם ואת מעמדם החברתי כדי שיהיו "יותר מבריאים". וכשמשפצים את גופם ויכולתם של חלק מהילדים, בד"כ כלל בעלי היכולת הכלכלית, האחרים נשארים מאחור, ויהיו זקוקים לשיפוץ גם הם, אך אין ידם משגת. לטווח הארוך אנחנו משנים את הביולוגיה ומייצרים אוכלוסייה משופרת, יותר מבריאה, של ילדים ממשפחות מבוססות שתהיה שונה ביולוגית מילדים ממשפחות מצוקה.

הרפואה הייתה למוצר צריכה, כולם מדברים בז'רגון רפואי, וכך גם באינטרנט ובטלוויזיה. חברות התרופות, שבעבר ניסו למכור מוצריהן לרופאים, פונות אלינו, הצרכנים, ומוכרות לנו עתיד של "יותר מבריאים". והרגולטורים, כרגיל, עוד לא הבחינו בכך ומאפשרים זאת. כמה קלים החיים כשבעיה חברתית מוגדרת כמחלה שאפשר לבדוק אותה במעבדה ולטפל בה בתרופות. אתה מרגיש שהילד מכוער, נמוך, שובב מידי? הרופאים ישפצו לך את הילד.

ממדיקליזציה הדרך קצרה לפרמקוליזציה – שימוש בתרופות לילדינו הביוניים. פעם היו ילדים עצובים או מודאגים. עכשיו כבר לא. מטפלים בהם בחומרים נוגדי דיכאון או נוגדי חרדה. פעם הילדים היו שובבים, וחלקם תעו במחשבותיהם בזמן השיעור. עכשיו הם מקבלים ריטלין, יושבים יפה בשיעור ולא חולמים על עולמות אחרים. המבוגרים בין הקוראים יזכרו שפעם היה בכל כתה ילד נמוך והייתה ילדה שמנמנה, ילד גבוה וילדה שהתחילה להתבגר לפני כולם, ילד מפוזר וילדה עצובה. היום כל אלו פציינטים ויש להם רופאים שיתנו להם תרופות וייהפכו אותם לביוניים. חלקם יקבלו זריקה בכל יום ולמשך שנים ארוכות רק כי גובהו של הילד אינו תואם את שאיפות ההורים. האם יודעים ההורים שמחקר גרמני הראה שילדים שקיבלו זריקות יומיות במשך שנים פתחו קווים דיכאוניים?

לממסד נוח הדבר שאנחנו רואים בכל עניין בעיה רפואית. הטיפול אז נתון בידי הפרט ולא בידי החברה. במקום לטפל במצוקות החברה והמשפחה שגורמות לילד החריג להרגיש דחוי, או לילד המוזנח להרגיש עצוב, קל יותר להגדירו כחולה ולשלוח אותו לרופא. להורים המודרניים, העובדים שעות ארוכות ורואים את ילדיהם בעיקר בסוף השבוע, שבים הביתה מרוגזים ורבים ביניהם על ענייני דיומא בסביבתם המלחיצה, קל יותר לחשוב שהילד מדוכא כי הוא נמוך קומה, או חולמני. אם רק יקבל כמה סנטימטרים נוספים לגובהו או שיקשיב יותר טוב בשיעור הוא יהיה מאושר והמשפחה תחזור לתפקד. במחקר שנעשה בארה"ב הוכח שילדים נמוכים שהגיעו לאנדוקרינולוג באו ממשפחות שמתפקדות פחות טוב מאשר ילדים נמוכים שלא פנו לרופא.

הילד הבריא, שבמקרה הוא גם נמוך קומה למגינת לבם של הוריו, ושעבר תהליך של מדיקליזציה, נעשה עכשיו חולה (פציינט). הוא יקבל זריקה מידי יום ביומו ובמשך שנים. הוא ילך לבדיקת רופא מביכה 4 פעמים בשנה שם ידברו על קומתו הנמוכה בז'רגון רפואי. הוא יעבור בדיקות דם בכל כמה חודשים. מידי פעם ינסו הרופא וההורים לאמר לו שהוא בעצם בריא, והטיפול ניתן רק כדי שיגבה קצת. אך הילד אינו תמים. הוא יודע שהוא חולה. הוא מבין שלרופא הולכים כשחולים, וששם המחלה שלו היא קומה נמוכה – מחלה קשה כל כך שבשבילה צריך לקבל זריקה כל יום. והרי גם לאחר הזריקות הילד יישאר נמוך (חולה?), אם כי לפעמים פחות נמוך מאשר ללא זריקות. כך שהוא צפוי להיות חולה כרוני בקומה נמוכה, לתמיד.

הילד הזה, כמו גם מקבלי התרופות להפרעות קשב ולקשיי מצב רוח, הוא קורבן של טשטוש הגבול בין הנורמה למחלה. ואם זאת מחלה, האחריות עוברת להוריו, ולחברה ולבית הספר אין בה כל חלק. קל יותר לחברה להכריז על ילדינו כפציינטים ולתת להם תרופות. והממסד הרפואי מתמוגג - הגנים אשמים בכל חוליינו, אף כי המחקר מוכיח שבתוך המטען הגנטי שלנו יש מרווח רחב לשונות הנקבעת על ידי הסביבה בה אנו חיים, החום והאהבה שהילד מקבל (ראו פוסט https://goo.gl/PPwdz3 ).

כמובן שיש ילדים נמוכים, גבוהים, שמנים, מתבגרים מוקדם או מדוכאים עקב מחלות למיניהן. אלו באמת יכולים להיות סימפטומים של מחלות. חשוב לפנות לרופא ולבקש אבחון. אך לאחר שהאבחון קבע שאין מחלה אלא קיימת סטייה קלה ממה שהוגדר כנורמה, ובתקווה שהרופא אומר זאת למטופליו, או אז הוא הרגע הנכון להיפרד מהרופא ומהרפואה ולחזור לשיטות הישנות של חינוך הילד וסביבתו, תזונה טובה, והרבה אהבה.


Featured Posts
Recent Posts
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic

© 2023 The Journalist. Proudly created with Wix.com