לאהוב כדי שיגדלו


לאהוב כדי שיגדלו

באתר ילדוקטור, הופנתה אלי לאחרונה שאלה על ידי אם לילד בן 6 ששאלה מה צריך לעשות כדי שהילד יגדל טוב לגובה. עניתי שהדבר העיקרי שצריך לעשות הוא לאהוב את הילד. התשובה התקבלה על ידי אחדים מההורים בספק ורק אם אחת הודיעה שאהבה את התשובה. למרות שזה נשמע מתמיה, התשובה שנתתי מעוגנת בהרבה מחקר מדעי שמצביע על כך.

הסיפור מתחיל באמצע שנות ה50 של המאה הקודמת, כשרופא ילדים בשם רוברט בליזרד כתב מאמר בעיתון חשוב של

רופאי ילדים, ובו הוא תיאר שבעה ילדים שהגיעו אליו עקב עצירת גדילה. המכנה המשותף לשבעה היה שהאם מתה, ומיד אחר כך הילדים הפסיקו לגדול. דר' בליזרד חשב שיש קשר בין האירועים וקרא למצב החדש שתיאר: "הפרעת גדילה עקב חסך אימהי". עברו עוד 5 שנים אחרי התיאור הזה עד שלמדו החוקרים למדוד את רמתו בדם של הורמון הגדילה (ה"ג), ומשבדקו בילדים דומים עם חסך אימהי, גילו להפתעתם שלאחר מות האם לילד יש חסר בה"ג. המסקנה הייתה שכדי להפריש ה"ג ולגדול, זקוק הילד לאהבת אם.

שנים אחדות מאוחר יותר, הגיע למרפאתי ילד עם הפרעת גדילה קשה: מזה שנתיים הוא לו גדל כלל. כשבדקתי אותו, מצאתי שחסר לו ה"ג, אך גם שהוא סובל ממחלה הנקראת נוירופיברומטוזיס, הגורמת לעתים לגידולים קטנים ומכערים על הפנים. חשבתי שאולי יש לו גם גידול שכזה בבלוטת יותרת המוח המייצרת ה"ג, ושלחתי אותו לבדיקת הדמיה, שהייתה תקינה. עד שנגמרו כל הבדיקות, עברו כארבעה חודשים, והנה זה פלא. בארבעת החודשים מאז הגיע אלי, גדל הילד 4 סמ'. סמ' כל חודש זה מהר מאוד. ניסיתי להבין מה קרה בתקופה הזאת, ואז כדרך אגב סיפרו ההורים שזה עתה הם עזבו את הקיבוץ אליו הצטרפו שנתיים קודם ועכשיו הם גרים בבית הסבתא. הסיבה לעזיבה הייתה שהילד לא הסתדר בחברת הילדים בקיבוץ. מאז עזיבת הקיבוץ, ועכשיו כשהם גרים בבית הסבתא האוהבת, יש להם ילד מאושר. כשבדקתי שוב את רמת ה"ג בדם היא הייתה תקינה לגמרי. הפגם בהפרשת ה"ג, שנוצר עקב דיכאונו של הילד, תוקן.

כדי שתפגע הפרשת ה"ג והילד יפסיק לגדול האם אינה צריכה להיות זאת שתמות. זה יכול להיות קרוב משפחה אהוב אחר, הוא אינו חייב למות אלא להיעדר מחייו של הילד, ובכלל, כל מה שנחוץ כדי להפסיק להפריש ה"ג ולהפסיק לגדול זה ילד מדוכא. חוקרים מאנגליה בדקו ומצאו שבשליש מהילדים שהגיעו אליהם עם הפרעת גדילה הסיבה הייתה נפשית.

במהלך גדילתו של הילד יש שני מועדים מיוחדים בהם יש רגישות יתר להשפעות סביבתיות, ומופיע "תכנות" של אסטרטגיית החיים של הילד בהקשר לגדילה והתפתחות. המועד הראשון הוא בחצי השני של השנה הראשונה לחיים, לקראת גיל שנה, כשהילד עובר משלב שאנו מכנים גדילת התינוק לגדילת הילד, ועל כך כתבתי בבלוג קודם http://goo.gl/76kaST . בשלב זה "חש" גופו של הילד באיזה עולם הוא חי, הוא קובע את האסטרטגיה שלו, ו"מתכנת" את מערכות הגדילה וההתבגרות. ילד שחי בעולם בטוח (הורים אוהבים ודואגים ומזון ככל שנדרש) "יתכונן" "ויתכנן" המשך חיים בטוחים שבהם דואגים לו. הוא יכול לגדול תקופה ארוכה, להתבגר מאוחר ולהגיע לגיל הפריון בגיל מבוגר. אין מה למהר – העולם שמסביב מבטיח שהוא יוכל להעביר את הגנים שלו לדור הבא. גופו של תינוק שחי בעולם בלתי בטוח (הורים, או אף הורה אחד, נעדר, אספקת האוכל אינה סדירה, מתח באוויר) יתכנן אסטרטגיה של עולם בלתי בטוח. אם הוא רוצה להגיע לפריון ולפזר את הDNA שלו לדורות הבאים (וזאת תכנית הפעולה הבסיסית והבלתי מודעת של כל יצור), מוטב שיזדרז כל עוד זה אפשרי. הוא יתחיל התבגרותו המינית מוקדם יותר, יגמור לגדול מוקדם יותר ויזדרז להביא ילדים, והרבה – אך לא בהכרח יטפל בהם כראוי. וזהו הבסיס לאבחנה שילדים מוזנחים ומוכים יהיו הורים מזניחים ומכים.

המועד השני הוא במעבר משלב גדילת הילד לגדילת אמצע הילדות, בערך בגיל 6-7. ילד שגדל במשפחה סלחנית, רגישה ואוהדת יפתח אסטרטגיה של בטחון: המשך גדילה טובה, התבגרות מאוחרת יחסית ויחסים בין אישיים של בטחון בזולת, יחסים יציבים עם בן הזוג, התחלה מאוחרת של יחסי מין, מיעוט פרטנרים למין, ובבגרותו יקים משפחה קטנה. ילד שגדל במשפחה שבה החינוך תקיף או אלים, היחסים מעורערים וחסרי אמון, ההורים בזוגיות לא טובה וההשקעה בילד מועטה, יפתח אסטרטגיה של עולם בלתי בטוח. הוא יתחיל התבגרותו מוקדם יותר, ירבה להחליף בני זוג למין, ויקים בגיל צעיר משפחה גדולה. מכאן והילך, יש הבדל בין המינים. בנות שגדלו סביב גיל 6-7 במשפחה תובענית ושאינה מספקת סביבה בטוחה יפתחו קווים דיכאוניים, ואילו הבנים – יפתחו קווים של תוקפנות שיכולים להפוך לעבריינות נוער.

בחברה המודרנית בארצות מפותחות, שבה אין תת תזונה במידה שגורמת להפרעת גדילה, השפעות נפשיות הן הכוח העיקרי בקביעת גדילתם של ילדים. חום משפחתי ואהבת הורים שאינה מוטלת בספק, גורמים לילדים להרגיש בטוחים ולגדול תוך מימוש הפוטנציאל הגנטי שלהם. אבל בחברה המודרנית, רבים מאתנו גם מנהלים חיים לחוצים, עובדים שעות ארוכות ולחוצות, סובלים מאי שוויון כלכלי ומשחיתות, וחיים בסביבה מזוהמת או אלימה. כל המרכיבים האלה של סטרס סביבתי גורמים להורים להיות לחוצים ומשפיעים באמצעות ההורים על גדילת ילדיהם. ילדיהם של הורים שחיים בסביבה מלחיצה שכזאת יהיו נמוכים יותר.


Featured Posts
Recent Posts
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic

© 2023 The Journalist. Proudly created with Wix.com