הגנים הסביבה וגובהם של ילדינו - מאמר ב"הארץ" 29/3/2015


הורים מודאגים הרבה פעמים מגובהם של ילדיהם – נמוך מידי, גבוה מידי, דומה להורים בנטיית הגדילה שלו, או שונה מהם. לעתים קרובות הם גם מתעניינים איך הם יכולים לשפר את גדילת ילדיהם, או שאולי הכול כבר כתוב בגנים? ובאמת, מה חלקם של הגנטיקה וכמה משפיעה הסביבה על גדילת ילדים ועל גובהם הבוגר? במהלך השנים עלו וירדו הגורמים הללו כהסבר לשוני בין אנשים וביו עמים שונים, אך בעקבות מהפכת הגנטיקה נהוג כיום לייחס לגנים שלנו משקל רב בקביעת תכונותינו כולן - הגדילה והגובה בכללן.

בשנים האחרונות חלה הבנה רבה יותר של תיאוריה המכונה "עיצוביות (פלסטיות) התפתחותית", ובמושג התפתחות מכוונים החוקרים להתפתחות וגדילת העובר והילד הצעיר. העניין בפלסטיות התפתחותית גדל משהראו החוקרים קשר ברור בין המצב התזונתי של האם לבין הסיכון לחלות בעתיד במחלות של חילוף החומרים, השמנה ויתר לחץ דם. תיאורית העיצוביות מצביעה על חשיבות הסביבה כגורם חשוב לשונות בהתפתחות העובר והילד, ובמקרה של גדילה – להשפעות תנאים סביבתיים, כגון תזונה, מזג אוויר ומצב נפשי ומשפחתי, על מהלכה ועל הגובה הבוגר. רבו העדויות שבמידה ניכרת נקבע מסלול הגדילה והגובה הבוגר לפני גיל שנה. כמחצית מהשונות בגובה היא על בסיס גנטי, וכמחצית השונות נקבעת על ידי תנאי החיים של האם בהריון והתינוק בשנתו הראשונה. במחקר שנעשה באמריקה, נמצא שמהגרים מגואטמלה לארה"ב היו גבוהים יותר מאלו שנשארו בארצם, שההבדל הופיע כבר בדור הראשון של ילידי ארה"ב ושכל ההבדל מתרחש כבר ב3 השנים הראשונות של הילד.

טווח השונות הקיים בין אנשים גבוהים לנמוכים הוא כ-27 ס"מ בגברים (94% מגברי העולם הניזונים היטב הם בטווח גובה שבין 163-190 ס"מ) ו24 ס"מ בנשים (151-175 ס"מ). במחקרים קודמים נמצא שכמעט מחצית מהשונות נובעת מגורמים גנטיים מוּלדים, ולכן ניתן להסיק עליה מגובהם של ההורים. הנוסחה הפשוטה אומרת שגובהן של בנות יהיה הממוצע של גובה ההורים פחות 6.5 ס"מ, וגובהם של בנים יהיה הגובה הממוצע של ההורים ועוד 6.5 ס"מ.

במחקרים אחדים שערכה קבוצת חוקרים מישראל ומשבדיה בראשותי במהלך השנים האחרונות מצאנו שכמחצית מהשונות בגובה –10-13 ס"מ נקבעת בשלב המעבר מגדילת התינוק עד בערך גיל שנה, התלויה בעיקר באספקה סדירה של אנרגיה, לגדילת הילד, בה מתחילה השפעת ההורמונים מווסתי הגדילה ובהם הורמון הגדילה הפופולרי כל כך בשנים האחרונות. אלו אותם 13 סמ' שבהם ילדינו גבוהים יותר מהילדים באירופה שלפני 160 שנה. והרי ברור שבמהלך 160 שנים (כ6 דורות) הרכב הגנים אינו משתנה, לכך דרוש זמן ארוך בהרבה. שיפור בתנאי החיים במהלך 160 השנים האלה הוא שהעצים את גדילת ילדינו.

המעבר מגדילת התינוק לגדילת הילד מתרחש בשבדיה בגיל ממוצע של 9 חדשים, בישראל - 10.5 חודשים, בשנחאי - 11 חדשים, בלאהור שבפקיסטן – 13 חודשים, ובמלאווי בגיל 30 חדשים. ניכר מהרשימה הזאת הקשר לתנאי החיים: ככל שהם קשים יותר יתרחש המעבר בגיל מאוחר יותר, וככל שהמעבר מתרחש מאוחר יותר, יהיה הילד נמוך יותר כשיגדל – ראה תמונה. במחקר בשבדיה, מצאנו שמבין הילדים המגיעים למרפאות להפרעות גדילה ואין להם כל הפרעה הורמונלית או מחלה כרונית, ל48% היה מעבר מאוחר מגדילה התינוק לגדילת הילד. ובז'רגון המדעי: כמחצית מההיארעות של קומה נמוכה מוסברת על ידי איחור במעבר.

תורת האבולוציה מסבירה שהעיצוביות ההתפתחותית מתאימה את תכונותינו כך שיסייעו לנו בתנאי החיים העתידיים בהם נחיה, ואת התנאים העתידיים האלה היא צופה על סמך התנאים בהווה. אנו מכנים את התופעה הזאת "תגובה מסתגלת חזויה" : במחצית השנייה של שנת החיים הראשונה "חש" הילד את הסביבה, "צופה" את העתיד לו, ומגיב בהתאם. ילדים שעברו הריון, נולדו וגדלו בשנתם הראשונה בסביבה המאופיינת ברעב, כגון במלאווי, יהיו נמוכים יותר, כדי שישרדו ברעב הצפוי להם בהמשך חייהם. שהרי קטני הקומה זקוקים לפחות אנרגיה. כדי להיות נמוכים הם דוחים את המעבר מגדילת התינוק לגדילת הילד. סביבה תומכת ושבעה, לעומת זאת, תקדים את המעבר ותגדל ילדים גבוהים, שהרי הצפי הוא שיהיו להם תמיד תנאים טובים כאלה. וכיצד "חש" התינוק את סביבתו? במחקר שתוצאותיו מעובדות ממש בימים אלה מצאה דר' אלינה גרמן בהדרכתי שהאות למעבר מגיע מכמות השומן בגוף התינוק והוא קשור גם לחום או לקרירות שהוא מקבל מהוריו.

מחקר רב בשנים האחרונות מראה שהעיצוביות ההתפתחותית עוברת מדור לדור ושהמנגנון לכך אינו קשור למבנה הDNA של הגנים אלא למידת הביטוי שלהם - תופעה הנקראת אפיגנטיקה. המידע הזה עובר מדור לדור, ולכן גם תנאי החיים בהריון ובשנתם הראשונה של ההורים, ואולי אף של סבים וסבתות, משפיעים על גדילת הילד וגובהו.

לאחרונה, ערכנו בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב, בשיתוף לשכות הבריאות בחיפה ובתל אביב, מחקר בו נבדקו הנתונים של 268 זוגות תאומים או אחיים. הנחת המחקר הייתה שהמטען הגנטי הוא הגורם העיקר למעבר מגדילת התינוק לגדילת הילד ובהשפעתו לגובה הבוגר. הנחת המחקר נשללה: מצאנו שלגנטיקה אין כל השפעה על גיל המעבר בין שלבי החיים הללו וחצי מהשונות בגובה שנקבעת אז. להפתעתנו מצאנו השפעה מכרעת לסביבה. במחקר התמקדנו בגדילה במהלך השנתיים הראשונות לחיים שכולל את השלב החשוב של המעבר. עקבנו אחר שלב המעבר הזה בקרב 56 זוגות של תאומים זהים (שלהם גנים זהים), 106 זוגות של תאומים שאינם זהים (חצי מהגנים זהים), ו-106 זוגות אחים שאינם תאומים (וגם אצלם חצי מהגנים זהים).

מחקרי-תאומים מאפשרים לבחון את ההשפעות היחסיות של הגנטיקה והסביבה. הדמיון בין גדילת התאומים הזהים היה זהה לדמיון בין התאומים שאינם זהים. ומכאן למדנו שאין כל השפעה גנטית למעבר מגדילת התינוק לגדילת הילד. מאידך, היה הבדל גדול בין הדמיון בגדילת תאומים שאינם זהים לבין האחים שאינם תאומים. והרי אלה ואלה אחים, והם זהים בחצי מהגנים שלהם. ההבדל נעוץ בכך שהתאומים עברו יחד היריון, אמם אכלה אותו מזון בזמן ההיריון, מצב בריאותה היה זהה, הרחם והשלייה גדלו באותה מידה, הלידה הייתה זהה, הוריהם היו באותו גיל ובאותו מצב בריאות בשנת החיים הראשונה הקובעת, המצב הכלכלי בבית היה זהה, הם היו חשופים לאותו מזג אויר, לאותו זיהום אוויר ולהורים שהיו באותו מצב כלכלי ונפשי. כל אלו היו שונים בין אחים שאינם תאומים.

הלקחים הנובעים מסדרת מחקרים אלו מצביעים על כך שכמחצית מ24-27 הס"מ של השונות בגובה נתונה להשפעת תנאי הסביבה לפני הלידה ובשנה שאחריה. התפישה החדשה של העיצוביות ההתפתחותית מצביעה על כך שהסביבה התוך רחמית והסביבה בשנה הראשונה לחיים הם המרכיבים הכמעט בלעדיים שניתן להשפיע באמצעותם על הגדילה והגובה הבוגר, שהרי על הגנים אין לנו השפעה לאחר שבחרנו בן או בת זוג. האם העתידית צריכה במהלך ההיריון לשמור על בריאותה ולאכול בריא ומספיק, אך לא להשמין. והתינוק – חשוב לשמור על בריאותו, תזונתו ורווחתו הנפשית בשנתו הראשונה כדי לתת לו למצות את יכולת הגדילה שלו. במיוחד רגישה בעניין זה המחצית השנייה של השנה הראשונה לחיים: זה לא הזמן לשלוח את הילדים לראשונה למעון יום שם הם ידבקו, יחלו, ויגיבו בהסתגלות חזויה לחולי הזמני.

שותפי למחקר היו ד"ר אלינה גרמן מקופת חולים כללית ומבית החולים בני ציון, פרופסור צבי ליבשיץ, ד"ר אידה מלקין וד"ר אינגה פטר מאוניברסיטת תל אביב; ד"ר יונתן דובנוב וד"ר חנה אקונס מלשכת הבריאות בחיפה, וד"ר מיכאל שמויש ממרכז לוקי בטכניון


Featured Posts
Recent Posts
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic

© 2023 The Journalist. Proudly created with Wix.com