הורמון גדילה ממעין הנעורים?


הארץ 23/9/2001

הורמון גדילה ממעין הנעורים?

זאב הוכברג

רבים רוצים לחיות שנים ארוכות, אך איש אינו רוצה להזדקן. כשיש קהל לקוחות כה גדול למוצר כמו סגולה לנעורים ואריכות חיים, מופיעים גם סוחרים המוכנים למכור מוצרים כאלה, בין אם הם קיימים ובין אם לאו. מאחר והמוצרים הם חדשים באופן יחסי, אין כל עדות לכך שהם אמנם האריכו חיים ולו של אדם אחד. בהעדר עדות ישירה, עלינו לסמוך על עדויות עקיפות כגון השפעת ההורמונים ובטיחותם במתן קצר-טווח וכגון השפעתם ובטיחותם בניסויים בבעלי חיים או בניסויי מבחנה.

בראש רשימת המוצרים האמורים לבטל את הזדקנותנו נמצא הורמון הגדילה. הפרשתו יורדת במהלך החיים ויורדת בתלילות גדולה יותר עם ההזדקנות. בגיל 25 שנים רמתו בדם הנה חצי בהשוואה לגיל ההתבגרות ובגיל 60 רמתו בדם נמוכה כמו אצל חולים חסרי הורמון גדילה. מנקודה זאת ואילך ישנן שתי גרסאות: א) הירידה בהפרשת ההורמון גורמת להזדקנות. ב) ההזדקנות גורמת לירידה בהפרשת ההורמון. בהסתכלות רפואית-מדעית ניתן להגדיר זאת קצת אחרת: א) הירידה בהפרשת ההורמון היא חלק מהמחלה הנקראת זקנה, מחלה כה קשה שמתים ממנה! ב) הירידה בהפרשת ההורמון הנה תגובה פיזיולוגית רצויה להישמרות הגוף בתקופת הזדקנותו.

הורמון הגדילה מיוצר ומופרש מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה). בלוטה זאת, שכל גודלה כ3 סמ'ק, ממוקמת בגומחה קטנה בבסיס הגולגולת, במרכז קו דמיוני העובר בין שתי האוזניים. דרך מחזור הדם מגיע ההורמון לאברי המטרה שלו וגורם שם לפעולתו האופיינית. אברי המטרה העיקריים בילדים הם העצמות והוא גורם לגדילתן, ואילו אצל מבוגרים משפיע ההורמון על חילוף החומרים, על מערכת החיסון, על תפקוד הלב, הכליות ועוד. מרבית פעולותיו מתווכות על ידי הורמון אחר הנקרא IGF-1.

בחולים עם חסר בהורמון גדילה מופיעים סימנים המזכירים תופעות של הזדקנות, בהם ירידה במסת השרירים, עליה במסת השומן, בריחת סידן מהעצמות וירידה באלסטיות של העור. כשנותנים לחולים כאלה טיפול בהורמון גדילה מופיעה בראש וראשונה הרגשה כללית טובה, הרגשה של חיו.ת וערנות. תוך הטיפול מופיעות גם עליות במסת השריר והעצם וירידה במסת השומן. לכאורה, אילו הן תופעות שיכולות היו להיות רצויות באדם המזדקן, אצלו ירדה רמת הורמון הגדילה.

השאלה הראשונה הנשאלת, ועליה אין לנו תשובה, האם רמת ההורמון בדם אמנם משקפת את תהליך ההזדקנות עצמו או שהיא משקפת את העלייה במסת השומן האופיינית לתחילה ההזדקנות. ואמנם גם בצעירים שמנים רמת ההורמון בדם נמוכה, אך אינה משקפת חסר בהורמון גדילה ופעילותו אצלם תקינה. מאידך, יורדת רמת ההורמון גם במבוגרים רזים.

במעבדות המחקר קיימים זנים אחדים של חיות ניסוי להן חסר הורמון גדילה ומהן אפשר לנסות ולהבין את השפעת ההורמון על הזדקנות ומשך החיים. מניסויים בחיות, מסתבר שהורמון גדילה דווקא מקצר חיים. עכברים עם עודף הורמון גדילה חיים רק 18 חדשים, ואילו עכברים חסרי הורמון גדילה חיים שלוש שנים, בהשוואה לאורך החיים של שנתיים האופייני לעכבר. חיות חסרות הורמון גדילה מתמודדות טוב יותר עם מצבי דחק (STRESS ), ואמנם חלק מתהליך ההזדקנות הנו הירידה ביכולת הגוף להתמודד במצבי דחק ואורך חייהם של עכברים המצויים במצב דחק מתמשך קצר יותר. בים האדריאטי נמצא אי מבודד עליו חיה קבוצה גדולה של אנשים חסרי הורמון גדילה ללא טיפול הורמונלי מחליף. אלו חיים שנים ארוכות יותר מבני משפחתם שלהם רמת הורמון תקינה.

בניגוד להצלחה הטיפולית בחולים עם חסר בהורמון זה, הניסיונות לתת הורמון גדילה לאנשים מזדקנים נתגלו כמאכזבים. נצפתה השפעה מזערית על מסת השריר והעצם או על תפקוד מערכת השריר - עצם ונעלמה די מהר ההשפעה קיצרת הטווח על ההרגשה הכללית הטובה.

כמובן שאת הסוחרים ואת המאמינים אין לשכנע בעובדות מדעיות. הם תמיד יוכלו לספר על השכן שנסע לחוות בריאות באקפולקו, קיבל זריקות הורמון גדילה והרגיש מצוין. אך אולי בנסיעה לאקפולקו מרגישים מצוין גם ללא טפול שעלותו 10000 דולר לשנה? קשה לשכנע את המאמינים בכך שהטיפול שהם מקבלים אינו מועיל לטווח הארוך. חשוב אם כך לדבר על תופעות הלוואי לטיפולים בהורמון גדילה. זאת היא שאלת מפתח בכל הגישה לטפולים שיעילותם לא הוכחה: אולי זה לא מועיל, אך זה אינו מזיק. והרי גם זה לא הוכח. לגבי תרופות רפואיות נדרש היצרן להוכיח יעילות ובטיחות. בטפולים אלטרנטיביים לא נבדקת היעילות וגם לא הבטיחות.

כשהורמון הגדילה ניתן לחולים חסרי הורמון גדילה, או כשהוא ניתן לפרק זמן קצר, אין להורמון תופעות לוואי קשות, פרט לנפיחות קלה וכאבים בשורשי כפות הידיים, אותם ניתן למנוע על ידי טיפול במנה קטנה יותר. אך אין כל נתונים לגבי בטיחותו לטווח הארוך. להפך, ישנם סימנים עקיפים מדאיגים. IGF-1, שרמתו בדם עולה כשניתן ההורמון, קשור קשר הדוק לסוגים אחדים של סרטן. הוא נמצא ברמות גבוהות בנבדקים שאחר כך פיתחו סרטן הערמונית. כשנתנו הורמון גדילה או IGF-1 לקופות הוא גרם לשגשוג יתר של צינוריות השד, מצב הידוע כמקדים התפתחות סרטן השד. ייתכן, אם כן, שהירידה ברמת ההורמון בדם הנה דווקא מנגנון הגנה של הגוף בפני שכיחות הסרטן, ההולכת ועולה עם הגיל.

חומרים טבעיים אחדים ותרופות יכולים לגרום להפרשה מידית של הורמון הגדילה. הורדה של סוכר הדם גורמת להפרשה מידית של ההורמון. כך גם קורה בעקבות מתן חומצות אמיניות אחדות, שהן אבני היסוד של החלבונים. תרופות המפעילות נוירוטרנסמיטורים אחדים (חומרים הפעילים במערכת העצבים) גם הן מלוות בהפרשת הורמון גדילה. במשך שנים רבות ניסו החוקרים לגרום לפעילות מתמשכת של ההורמון על ידי שימוש בחומרים כאלו. הדרך הברורה ביותר לבדוק פעילותם לאורך זמן היא למדוד את השפעתם על גדילת ילדים. אף אחד מהחומרים הטבעיים או מהתרופות הללו אינו גורם להשפעה ארוכת טווח. לאחרונה, משווקים בארה"ב וגם בישראל חומרים פלאיים ומדגימים עליה ברמת הורמון הגדילה בדם. חומרים כאלה משווקים בארץ בשם "מחדשון” ו:פרו-אייג'", תחת הכותרת גלולת הורמון גדילה , ועיתונאים/ות זריזים/ות, עם או בלי אינטרסים מסחריים, מיהרו ודיווחו על חידוש נעוריהם. בהיותו חלבון גדול ומורכב, אין הורמון הגדילה יכול להינתן אלא בזריקה, שכן במתן דרך הפה הוא מתפרק במערכת העיכול. לחומרים טבעיים הגורמים להפרשת ההורמון בתוך דקות אחדות אין פעולה ארוכת טווח.

כיצד בכל זאת ניתן להאט את ההזדקנות ולהאריך את החיים? הדרך הבדוקה והיעילה היחידה, זאת שמחקרים ארוכי טווח בתולעים, בזבובים, בעכברים בקופים ובאדם הוכיחו הארכת חיים, היא הגבלת הקלוריות בתזונה. גם בעכברים חסרי הורמון גדילה, שחייהם כפי שנאמר ארוכים יותר, האריכה הגבלת הקלוריות את חייהם עוד יותר משלוש לארבע שנים. הגבלת קלוריות אפשרה לחולדות במעבדה לרוץ עד גיל 20 חודש בהשוואה ל12 חדשים בחיות שאכלו ככל רצונן. אפילו עכברים השרויים בדחק יחיו חיים ארוכים יותר כשתוגבל אספקת הקלוריות שלהם. קופים שגודלו כל חייהם הבוגרים על דיאטה דלת קלוריות היו כמובן שמנים פחות, אך גם סבלו פחות מחלות לב וכלי דם, חיו חיים ארוכים יותר וגם התנהגו כצעירים יותר בגיל מופלג.

מסדרת המחקרים בבעלי החיים, למדו החוקרים שמנגנוני ההזדקנות בתולעת, בזבוב, בעכבר ובאדם דומים הם. בכל זני החיות שנבדקו, עיקור בגיל צעיר מאריך חיים ומאט הזדקנות. הדבר ברור ביותר לאלו מבינינו המעקרים את חיות הבית שלהם. חיות שאינן משקיעות אנרגיה ברבייה מסוגלות לחיים ארוכים יותר. בהעדר הורמוני מין, החיה, וגם האדם, פסיבים יותר. פעילות פיזית קטנה יותר, כמו גם הגבלת הקלוריות, מביאים לחילוף חומרים איטי יותר וזה גורם להצטברות קטנה יותר של רדיקלים חופשיים של חמצן הגורמים להזדקנות הרקמות. מצב הזקנה עצמו מפעיל את שני המנגנונים מאריכי החיים. הירידה בתאבון ובהורמוני המין המלווה את הזקנה היא כשלעצמה מאריכה חיים. מתן תרופות משפרות תיאבון או מתן הורמוני מין מפעילים דווקא מנגנונים מקצרי חיים. באופן מעשי מדובר במאמצים שיש לעשותם עם הופעתה של עליית המשקל בגיל המבוגר כדי לשמור על המשקל שהיה לנו בגיל הבוגר הצעיר יותר.

נראה אפוא שיש ניגוד בין אורך החיים וההזדקנות לבין איכויות חיים מסוימות. תרופות ומצבים הגורמים להרגשה טובה, לפעילות יתר, לערנות ולשמירת השריר והעצם מקצרים את חייהן של חיות מעבדה וכנראה גם של האדם.

הורמון גדילה הוכח כמעיין שופע ממון ליצרניו ולסוחריו. מעיין הנעורים מפיק דווקא שיקוי זול ופשוט יותר. הדרך המעשית היחידה להאריך חיים היא להוריד את מצבי הדחק ולהגביל את צריכת הקלוריות.

#text

Featured Posts
Recent Posts
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic

© 2023 The Journalist. Proudly created with Wix.com